FIP בחתולים - מחלה קטלנית ללא ריפוי 

מחלות וירליות מדבקות בחתולים - מחלת ה-FIP 

ד"ר הילה פרבר-וייסמן, וטרינרית, ד"ר טל מאייר, וטרינר.
מרפאת דוליטל לחיות מחמד, וטרינר בכפר סבא.

בחתולים נפוצות מחלות רבות הנגרמות על ידי וירוסים. מחלות אלו נפוצות ביותר בקרב אוכלוסיית החתולים בארץ ולכל מחלה אופן הידבקות ומאפיינים מיוחדים לה. במאמר זה נסקור את מחלת ה-FIP , אשר אינה מופיעה בחיסון המרובע או בחיסון המשולש אותו אנו מחסנים כל שנה.

FIP - Feline Infectious Peritonitis - זיהום מדבק של קרום הצפק

קרום הצפק (פריטונאום) הוא הקרום העוטף את חלל הבטן ואברי הבטן. זיהום מדבק של קרום הצפק או בראשי התיבות  FIP היא מחלה וירלית שאינה פוגעת רק בפריטונאום, אלא מחלה המשפיעה על איברים שונים ומערכות רבות בגוף החתול. ברוב המקרים מדובר במחלה קטלנית שתוביל בסופו של דבר למותו של החתול.

המחלה נגרמת על ידי וירוס ממשפחת הקורונה (Corona Virus).  קיים וירוס נוסף מאותה משפחה שאינו מעורר מחלה משמעותית מלבד שלשול וקיימת סברה שמוטציה בוירוס הזה הובילה להתפרצות FIP אך לא ידוע מה מוביל למוטציה זו.
ההדבקה מתרחשת במגע ישיר בין חתולים או בעקבות חשיפה לצואה בארגזי חול משותפים. כיוון שהוירוס מצוי גם ברוק אז גם כלי המים והאוכל והמרבצים עלולים להוות מקור להדבקה. יתכן שקיימת הדבקה בין האם לגורים דרך השיליה אך לא ברור כמה דרך הדבקה זו היא משמעותית. היות והגורים באים במגע עם האם והרוק שלה בכל אופן מייד לאחר ההמלטה.

וירוס הקורונה יכול לשרוד בסביבה למשך מספר שבועות אבל בדרך כלל בכמות מעטה שאינה מספיקה להדביק. בנוסף חומרי ניקוי כדוגמת אקונומיקה מספיקים לסילוק הוירוס מהסביבה.

השפעת הוירוס על החתול תלויה בגיל החתול, מצבו הבריאותי וחוזק מערכת החיסון שלו וגם באלימות הוירוס המדביק וכמותו.
חתול שהתגובה של מערכת החיסון שלו חזקה יכול להתגבר על ההדבקה ולא לחלות. מערכת חיסון פחות חזקה יכולה להפוך את הוירוס ל"לטנטי" כלומר רדום ובמצבי סטרס או מחלה הוירוס יכול להתפרץ ולעורר מחלה.
בחתולים בהם מערכת החיסון חלשה מיד תתפתח מחלה.

את המחלה אנו מחלקים ל-2 צורות:

• צורת FIP "יבשה" - התרבות הוירוס איטית, והוא מתבטא בגרנולומות (גושים של תאי מערכת חיסון) ברקמות שונות.
• צורת FIP  "רטובה" - התרבות מהירה של הוירוס כאשר מערכת החיסון מאוד חלשה, המחלה מתבטאת בהיאספות נוזלים בחללי החזה והבטן בעקבות נזק לכלי הדם ודליפת נוזל וחלבון אל מחוץ לכלי הדם.

עיקר הנזק לגוף נגרם מהתגובה החיסונית של החתול ולאו דווקא מהוירוס עצמו. נוגדנים שהגוף מייצר כנגד הוירוס נקשרים לוירוס, שוקעים בדפנות כלי הדם וגורמים להם נזק. תאים לבנים בלעניים של מערכת החיסון בולעים את הוירוס, אולם הוירוס יודע להתרבות בתוכם וגם הם שוקעים ברקמות וגורמים להיווצרות אותן גרנולומות.

הדבקה:

המחלה נפוצה בעיקר בחתולים עם מערכת חיסון חלשה - גורים, חתולים גריאטרים וחתולים שחולים במחלות נוספות (כדוגמת FeLV) המחלישות את מערכת החיסון.

גורים בדרך כלל נדבקים בגילאי 4-6 שבועות כאשר החיסון האימהי נחלש. הם מפתחים מחלה סביב גיל חודשיים-שלושה ובדרך כלל מתים עד גיל שנה וחצי.
חתולים בוגרים בגילאים 3-10 שנים בדרך כלל אינם חולים והמחלה מופיעה שוב בחתולים מעל גיל 10 כאשר מערכת החיסון נחלשת.

סימני המחלה:

למרות ההפרדה בין צורה "יבשה" ו"רטובה" של המחלה, יכולים להופיע סימנים מעורבים של שתי הצורות.
הצורה ה"יבשה" פחות נפוצה, הסימנים שלה מתפתחים לרוב באיטיות וכוללים:
אובדן תיאבון ואבדן משקל כרוני, עייפות וחום.
סימנים נוספים תלויים ברקמות הנפגעות: יתכנו סימנים נוירולוגים הכוללים שיתוק, דיסאוריינטציה, אובדן שיווי משקל, רעד, עוויתות ושינויים בהתנהגות. פגיעה בכבד ובכליות תתבטא בשינויים בבדיקות דם. פגיעה בעין תתבטא באישון מגורגר בשינויים בצבע העין בעקבות דלקת. חתולים שמפתחים את הצורה היבשה יכולים לחיות גם שנה אחרי התפתחות הסימנים.

הצורה ה"רטובה" נפוצה יותר, הסימנים האופייניים הם:
אובדן תיאבון ואבדן משקל, חום ועייפות, אנמיה (שתתבטא בריריות חיוורות), יתכנו עצירות או שלשול.
אחד הסימנים המובהקים למחלה הוא נפיחות של הבטן בעקבות הצטברות נוזלים ו/או קשיים בנשימה במידה ונאסף נוזל בבית החזה.
התפתחות הסימנים מהירה בצורה ה"רטובה" ובהתאם גם התמותה, תוך מספר שבועות.  בבדיקה של הנוזלים בבטן ובבית החזה ימצאו רמות גבוהות של חלבון (גם בדם ובנוזל השידרה) שמקורו גם כן בגלובולינים שמייצרת מערכת החיסון. הנוזל יהיה צהוב, דביק, מקציף ויכול לקרוש.

אבחון:

אבחון FIP הוא מאוד בעייתי, כיוון שבבידוד הווירוס איננו מסוגלים להבחין בין הזן גורם המחלה והזן שאינו גורם מחלה.
האבחון מתבסס בעיקר על היסטורית החתול והסימנים הקליניים.
בנוסף, אנו מסכמים את כל תוצאות כל הבדיקות (בדיקות דם, בדיקות של הנוזל מהבטן וכל בדיקה נוספת) ומכניסים אותן לטבלה, כאשר לכל בדיקה יש ניקוד שונה - במידה ומגיעים לסך נקודות מסוים - הסבירות ל-FIP  גבוהה מאוד.
אבחון סופי על פי רוב מתבצע לאחר מות החתול בבדיקה לאחר המוות (PM).

טיפול:

לצערנו אין ריפוי למחלה והיא קטלנית ותוביל על פי רוב למותו של החתול. הטיפול הוא בדרך כלל טיפול תומך שנועד להקל על החתול ולהפחית את סיבלו. חתולים שסובלים מהצורה ה"יבשה" חיים זמן רב יותר כיוון שצורה זו מתפתחת לאט יותר והם בדרך כלל מגיבים טוב יותר לטיפול התומך.
הטיפול כולל ניקוז הנוזלים מחלל הבטן ובית החזה לפי הצורך, הזנה איכותית, מתן נוזלים, אנטיביוטיקה על מנת למנוע זיהומים משניים ומנות דם במקרי אנמיה חמורים. לעיתים טיפול מדכא למערכת החיסון (סטרואידים) מפחית את הסימנים בגלל צמצום התגובה של מערכת החיסון.

מניעה:

על מנת למנוע הדבקה יש לשמור את ארגז הצרכים נקי ומרוחק מהמזון. רצוי להפריד חתולים מתחת לגיל 4 חודשים מחתולים בוגרים ולגדל אוכלוסיות קטנות של חתולים.
במידה ומתגלה חתול חולה יש להפריד אותו מחתולים אחרים ולמנוע שימוש באותן כלי מים, אוכל וארגז.
קיים חיסון בתרסיס לאף אך למרות שהוא בטוח לשימוש יעילותו אינה מוכחת.

לסיכום - מחלת ה-FIP  היא מחלה מדבקת מאוד ולצערנו קטלנית ללא מרפא. הדרך הטובה ביותר היא להימנע ממנה.

למידע נוסף, בדיקה, טיפול וייעוץ בנושא חתול חולה FIP, אנא צרו קשר עם המרפאה ונשמח לעזור